עגבנייה

מתוך organicwiki
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שם: עברית - עגבנייה, אנגלית - Tomato, לאטינית – Lycopersicum esculentum Mill, רוסית - Pomidor

תוכן עניינים

היסטוריה

מקורה של העגבניה באמריקה המרכזית והדרומית, היא גודלה ע”י האינדיאנים ממכסיכו עד פרו. לאירופה הגיעה העגבניה במאה ה- 16. הזנים הראשונים שהגיעו לאיטליה היו צהובי פרי ומשם הגיעה שמה Pomi doro - תפוח זהב. ארצות אירופה הצפוניות קיבלו את העגבניה מאיטליה וקראו לה תפוח האהבה בתחילה עד אשר הוחלף שמה ל- Tomato . בתחילה נחשבה העגבניה לרעילה ולכן התעכב תהליך התפשטותה בקרב האירופיים לפחות עד 1850 . בתקופת הנשיא ג'פרסון הובאה העגבניה לארה”ב, בעיקר הזנים הפחוסים והמצולעים שלה שנחשבים עד היום לזנים הראשונים, מלאי הטעם. לארץ ישראל הגיעה העגבניה ע”י הצרפתים באמצע המאה ה-19 . העגבניה נחשבת לאחד הגידולים החשובים בעולם.

טאכסונומיה – מיון זנים

לעגבניה מספר מינים אשר אובחנו ומיונו ע”י חוקרים שונים בדרכים מקבילות ולכן יש לציין בנוסף לסוג העגבניה את החוקר אשר סיווג אותה. מוצא רוב זני התרבות של היום הוא מהמין L. Esculentum שאר המינים ובעיקר L. Pimpinellifolium משמשים מקור לעמידות בפני מחלות שונות. קיימים כ-5 סוגים של העגניה המצוייה : המצוייה, הזקופה, גדולת העלים, הדובדבן והאגס.

http://groworganic.info/gallery/vegetables/thumbs/tomato_net_01.jpg.jpg

תיאור בוטאני

השורש: מערכת השורשים של עגבניה זריעה מתפתחת לעומק של עד 1.5 מטר בעזרת שורש שיפודי רחב ומספר שורשים אופקים קצרים. לעומתה עגבניה המועברת ממשתלה לשתילה בגינה, תפתח מערכת שורשים שיטחית אופקית אשר תהיה צמודה לשכבת הקרקע העליונה. זנים שונים ותנאי קרקע שונים ישפיעו במידה מסויימת על התפתחות בית השורשים. גבעולים: עשבוניים בצעירותם ומתעצים עם הגיל. מספר הענפים וגובהם משתנה בין זנים שונים. הגבעול הראשי מסתיים בתפרחת לאחר מספר מפרקים. ניתן לחלק את הזנים השונים לשני סוגים עיקריים לפני צורת התפתחות התפרחת : צמיחה בלתי מסיימת Indeterminate שבה הגבעול הראשי והגבעולים הצדדיים ממשיכים בגדילתם כשמספר העלים בין התפרחות קבוע פחות או יותר החל מתפרחת מסויימת והלאה. וצמיחה מסויימת Determinate בה הגבעול הראשי והגבעולים הצדדיים מסיימים את גדילתם לאחר מספר תפרחות מסויים, השונה בזנים שונים. הגבעולים מכוסים שערות בלוטיות רבות המכילות שמן, בלוטות אילו מתפקעות בנגיעה משחררות צבע וריח האופייני לעגבניה. העלים: מרבית הזנים מורכבים מעלעלים מפורצים ומשוננים, שמספרם 2-4 זוגות ועלעל מרכזי מסיים הגדול משאר העלים. יש זנים בעלי עלים מסולסלים מאוד. העלים מכוסים בשערות בלוטיות רבות בדומה לגבעולים. תפרחת: משנית או מרכזית בהתאם לזן. מבחינים בין שלושה סוגי תפרחת: אשכול פשוט חד צירי הנושא שני טורי פרחים, תפרחת דו-צירית המורכבת משני אשכולות, ותפרחת רבת-ציר אשר מספר צירי האשכול גדול משניים. מספר הפרחים בתפרחת אשכול ינועה בין 4-8 בזנים בעלי פרי גדול, ועד למעלה מ-50 בזנים בעלי פרי קטן. בדר”כ, נמצאים על אותה תפרחת לא יותר מ-2 פרחים פתוחים בעת ובעונה אחת. כאשר בשאר הפרחים יכולים להופיע פירות קטנים. הפרח היסודי מורכב משישה עלי גביע שעירים, שישה עלי כותרת צהובים ושישה אבקנים. העלי מורכב משחלה עילית, מעמוד עלי ארוך ומצלקת פשוטה ותפוחה במקצת. השחלה מורכבת מ-2 עד 20 עלי שחלה. צורתה אופיינית לזן וניתן להבחין בצורה הסופית של פרי העגבניה לפיה. בפרח מתקיימת תופעת “פרוטוגניות” - הצלקת מוכנה לקלוט אבקה לפני פתיחת האבקנים והיא שומרת על חיוניותה במשך מספר ימים עד להבשלת האבקה. הפרי הוא ענבה בשלה. זנים שונים נבדלים בצבע, גודל וצורתו החיצונית של הפרי. הזמן בין החנטה להבשלה של הפרי שונה בין הזנים אך התקופה הממוצעת היא בין 7-9 שבועות. הזרעים בפרי חיוניים עוד לפני ההבשלה. הזרעים יכולים לנבוט מייד לאחר סילוק הריקמה הרירית העוטפת אותם. כושר הנביטה גבוה ובדר”כ מגיעה ל-90% עד 100% ונשמר למשך 4-6 שנים בתנאי איחסון טובים.

גידול

אקלים: צמחי העגבניה אדישים לאורך יום – פריחתם חלה בימים קצרים וארוכים כאחד. הטמפרטורה היא הגורם המגביל היחידי המשפיע על שלבי הגדילה השונים של הצמח. העגבניה דורשת תנאים של טמפרטורה גבוהה יחסית ולכן נחשבת לגידול קיץ (או חממות בחורף). תנאי גידול מוצלחים מתקבלים בטמפרטורה ממוצעת של 23 מ”צ ביום וטמפרטורת 14-17 מ”צ בלילה. טמפרטורת לילה גבוהה מאוד או נמוכה מאוד פוגעת בחניטה וביצירת הפרי. קרקע: צמח העגבניה יגדל בכל סוגי האדמות אם הן מנוקזות הייטב ואינן נגועות במחלות. בקרקעות קלות ההנבה מוקדמת יותר אך יבולים גבוהים מתקבלים בקרקעות כבדות. בעונת הקיץ עדיף אדמות בינוניות עד כבדות. זריעה: במקומות בהם מזבלים בזבל אורגני מעדיפים לגדל את העגבניה ראשונה במחזור הגידולים. רצוי שלא לגדל את העגבניה ברציפות לאחר גידול סולאני אחר. נוהגים לגדל עגבניה באותו שדה לאחר מחזור של 4-5 שנים (כאשר מגדלים גידול אחיד של העגנייה על מספר רב של דונמים) כאשר מגדלים עגבניה בגידול משולב של מספר רב של צמחים שונים באותה חלקת אדמה אין להקפיד על כלל זה. מומלץ לחטא את הקרקע (חיטוי סולארי) כאשר מגדלים שטח קבוע של עגבניה, בין מחזור למחזור. דישון: חשוב לדשן את הקרקע במצע עמוק ואוורירי כדי לאפשר התפתחות שורשים מסועפים ככל שניתן בקרקע. דישון בזבל אורגני (הומוס או דשן נוזלי לפי ההנחיות על האריזות השונות) השקיה: מומלץ להשקות עגבניה בעזרת טפטפות כדי למנוע מצב של מחלות עלים כאשר משקים בהמטרה. בתקופת הגדילה הראשונה יש להקפיד על השקיה תכופה בעת גדילת הצמח וגם בתקופת היווצרות הפרי. שיטת גידול: הדליה בעזרת מוטות וחוטים או רשתות אופקיות עליהם מטפסים הצמחים וללא הדליה כאשר הצמח משתרע על האדמה (עדיף חיפוי), מצב המעודד רקבונות בפרי הנוגע בקרקע אך יותר פשוט למי שאינו רוצה להשקיע בעזרי הדליה שונים. עישוב: חשוב לעשב באזור בית השורשים כדי למנוע תחרות על מרכיבי התזונה של הצמח. חיפוי טוב סביב הגבעול הראשי ימנע גדילה של עשבים באזור הצמח וישמור על לחות טובה.

מועדי שתילה וזריעה

במשתלה רצוי לזרוע זרעים כ- 35-40 יום לפני השתילה. (במקרים מסוימים, שתילים ששהו במשתלה 60-70 יום הקדימו להניב). יש להפריד את השתילים במרווח של 10 ס”מ כדי להבטיח בית שורשים סביר אשר בזמן העתקה של השתיל (עם האדמה סביבו) יבטיח הקלטות מהירה בערוגה של הגינה. שתילה בחממות אפשר להתחיל מחודש נובמבר עד תחילת פברואר. ובאופן רגיל יש להתחיל לאחר סוף פברואר, כאשר הטמפרטורה מתחיל לעלות ואין חשש לקרה.

מזיקים ומחלות

כימשון, חלפת, סטמפיליום, מגלת, דוררת, קשיונה וירוס המוזאיקה, צהבון, נימטודות, עלקת, מכת שמש, שחור הפיטם, צריבות, מחלות חסר הזנה, ניזקי צינון וקרה, פרודניה, אקריות, ציקאדה, כנימות.

איסוף ואיחסון

“ירוק בשל” הוא גודל בו ניתן לקטוף את הפרי לאחר שהגיע לגודלו המירבי וטרם החל להבשיל. את תהליך ההבשלה יוכל הפרי לסיים באיחסון. יש להקפיד בקטיפת הפרי לפני שהגיע להבשלה מלאה על הצמח כיוון שחלה ירידה בטעמו ברגע שהגיע להבשלה מלאה. ולכן עדיף לקוטפו בעת שצבעו נהיה ורדרד אדום.

טיפוח זנים

הפרחים בעלי האבקה עצמית. בארץ ובעולם נעשו מאמצים רבים בניתוח גנטי של הכרומוסומים בזני העגבניה השונים, במטרה להגיע להבנה מלאה של מיקום התכונות השונות של הצמח בכרומוזומים. לכן קיימים זני מכלוא שונים המבטיחים צורת פרי, צבע ועמידות בפני מחלות. אך חשוב לציין שבחקלאות האורגנית משתמשים בזנים שהופרו בשיטה של הפריה פתוחה מזני מורשת שונים אשר מוחלפים בין הגננים במפגשי זרעים אזוריים מזמן לזמן.

כאשר מגדלים עגבניה בשיטה של גידול משולב

ניתן לגדל את העגבניה עם: אספרגוס, גזר, כרפס, חציל, לוף, חסה, בצל, פטרוזיליה, צנון, תרד, פלפל.
ולהימנע מגידול של עגבניה עם: לפת, תפוח-אדמה, אפונה, מלון, קולורבי, תירס, מלפפון, כרובית, כרוב.

קישורים נוספים

כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
תיבת כלים